לתקן-או-לגנוז

לתקן ספרי תורה או לגנוז?


אפשר היה לחשוב שבספר תורה כמו בתחומים אחרים הכלל של "ישן מפני חדש תוציאו", יתפוס, ולכן כאשר ספר מתחיל להתיישן, עדיף יהיה לגנוז אותו במקום לתקן אותו. אבל ההלכה אינה עולה בקנה אחד עם העקרון הזה. כאשר מדובר בספר תורה, והיות ומדובר בספר קדוש, אין נוהגים בו כבכל עניין אחר.

  • מה גורם להתיישנות ספרי תורה?

    ספרי תורה מתבלים פעמים רבות כתוצאה מפעולת הגלילה. בשעת הגלילה אסור לגעת בקלף באמצעות הידיים, ונוהגים, אם צריך, לגעת בספר באמצעות מטפחת או טלית. בשל הקושי לגלול את הספר תוך שמירה על הקלף מתוח ומהודק, קורה שהחזן נאלץ לגעת בספר בשתי ידיו על מנת לייצר מפתח מספיק רחב לעולה לתורה. מגע יד משמעו העברת לחות וזיעה אל הקלף ויצירת נזק מצטבר.

    גורם נוסף לפגיעה בכתב ומחיקת אותיות הוא קמטים בקלף ונפיחויות. אלו מתרחשים בדרך כלל כאשר עוברים את אמצע הספר. בשלב הזה, מתחילה הגלילה להיות בעייתית ולגרום לנפיחויות וקמטים בקלף, הסודקים את הדיו ושוברים את האותיות.

  • סוגי בעיות שיש לתקן בספר תורה


    ספרי תורה עלולים להפסל כאשר הדיו מתחילה להשחק ולהמחק או אותיות נשברות. השאלה היא מה הוא קו הגבול ההלכתי שממנו ואילך כבר לא ניתן לתקן ספר וצריך לגונזו. מה נחשב לטעות בספר? האם טעויות נמדדות על פי הכמות או על פי האיכות?

    המקור לתשובות הוא במסכת מנחות דף כ"ט, עמוד ב'. שם נקבע כי ספר תורה שיש בו 3 טעויות בכל דף ודף יש לתקן. אם יש בו 4 טעויות בכל דף ודף יש לגונזו.

  • האם כל טעות בספר תורה ניתן לתקן?


    הגמרא מבחינה בין שני סוגי בעיות:

    1. טעות שנובעת מכתיבה בחסר – חייבים לתקן על ידי הוספת האות במקום החסר, עד ל- 3 טעויות בכל עמוד. לדוגמא: אם כתוב ברשית במקום בראשית, יש להוסיף את האות אל"ף.

    2. כתיבה ביתר – אפשר לתקן כל טעות מהסוג הזה ללא הגבלה מבלי צורך לגנוז את הספר. אופן התיקון הוא על ידי מחיקה (גירוד הדיו מהקלף וכתיבת המילה מחדש).